נכון, אני חופרת לכם במוח עם אלוהים שלי, אבל מה לעשות שיש לי אוצר, ואני רוצה שגם האחרים ייהנו ממנו?
אתם יודעים מה,אל תאמינו לי, לכו לאלוהים ישירות ובקשו ממנו: "אם אתה קיים, אז תראה לי, תאשר לי, תוכיח לי".
אפשר לפנות לאלוהים בכל מקום: באוטו, בדרך לעבודה, במקלחת, בלב פנימה, בלי מילים, בלי להיות ב"מצב רוח מיוחד", בלי להפוך לדתי או "רוחני", בלי תנאים בכלל: אלוהים פנוי וזמין לאהוב את כל אחד מילדיו, עכשיו!
זה כאילו שאלוהים הציב דוכנים מלאי תכשיטים, אוצרות, פירות מכל המינים, צעצועים מעניינים, בכיכר העיר, והוא מציע אותם לעוברים ושבים, בחינם. ואנחנו מסתכלים בחשדנות ושואלים: מה הקאצ'?
אין קאצ'!
זאת בדיוק המהות של אלוהים: לתת בחינם, ובלי תנאים: באהבה טוטאלית!
אני מתלהבת מאלוהים ומעולמו, אז למה שלא ארצה לשתף את כולם?
אני יודעת שתענו לי: "אין זמן, עסוקים בעבודה, ילדים, טיולים, הנאות, שיפוצים, לימודים, תיקון עוולות העולם.
למה יש לנו זמן וכוח להתעסק בכל, חוץ מאשר באלוהים? ומה אם אנחנו מפספסים את האמת, וחיים בשוליים במקום לעבור בדרך המלך?
ואם אתם סובלים ואומללים, חולים ומיואשים מהעולם ומהחיים, אדרבא, זה הזמן לבקש מאלוהים את עזרתו.
תרשו לי ציטטה מהתנ"ך, בספר דברי הימים ב', פרק טו' פסוק ד':
"וַיָּשָׁב, בַּצַּר-לוֹ, עַל-יְהוָה, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל; וַיְבַקְשֻׁהוּ, וַיִּמָּצֵא לָהֶם".
הנה, אלוהים אומר בפרוש לבא אליו, ושהוא יענה.
האם למישהו מאיתנו יש הרצון והאומץ, היום, לבקש את אלוהים? או שעוד יום יעבור בתירוצים?
לא חבל?
ואתם יודעים מה, גם אם אנחנו לא מתפנים אליו עכשיו, הוא סבלני ויחכה לנו, ויציע לנו את אהבתו שוב ושוב, בלי להתייאש, כי הוא אלוהים, והוא לא זונח אותנו.
אלוהים ואני 
ויודע אני, שלכל אחד ואחת כבר התגלה אלוהים. ושלא קיים איש שלא חש פעם שיש מישהוא הששומר אילו ואוהב אותו ומראה לו הדרך. אלא נוח לאדם לשכוח משכבר חווה.
אבל אלהים לא מתיאש מאיתנו ונעלם או נרדם, אלא מוכן ומזומן הוא שוב להתגלות.
ואלינו להיות מוכנים בהתגלותו אלינו, לשמוע אותו ודרכיו חוקתיו ומשפטיו.
אהבתיאהבתי
סיפור אמיתי.
גיסי יליד וורמנט שבארהב ,מכהן כראש מועצת הסטודנטים,בעל חגורה שחורה דן ארבע, מתכונן לתחרויות
באולימפיאדה,לא יודע על קיום אלוהים .מן הסתם נרגש {זה מה אני חושבת שהוא נרגש} עולה לבדו
לטיסת הסולו שלו או לטיסת המבחן ,כאשר עליו לנחות בארבע שדות תעופה .הבחור שמח וטוב לב,
מזהה מגדל פיקוח ושדה נחיתה, מקבל אישור,נוחת בהצלחה.גםאת השדה השני מזהה ונוחת בשלום.
משם הוא ממריא לנקודה השלישית .כשהתקרב לאיזור חיפש את המסלול שאפשר לראות מלמעלה
ואת מגדל הפיקוח המסמנים לו את מקום הנחיתה.להפתעתו ולחרדתו לא זה ולא זה,לא מגדל פיקוח
ומסלול אין.
כך נשאר באויר אינו יודע היכן הוא, מנסה להקיף את האיזור ,אולי סטה בדרך וימצא את המקום. הניסיונות
בקשר עלו בתוהו . במטוס הפיפר בין שמים לארץ כשהדלק הולך ואוזל הוא מתחיל להבין שזה הסוף
ושאין לו כל מוצא.מתוך המצוקה הנוראית ,פרצה צעקה ותחינה אדירה מליבו ופיו "אלוהים אני לא יודע אם
אתה קיים ,אבל אם אתה קיים תעזור לי".לא עברו רגעים מספר והוא נזכר בצופן לקריאת עזרה. הוא
קיבל הנחיות ,הגיע למסלול הנחיתה, נחת כשהמטוס מקרטע מאוד ,סף החרדה שוב עולה , פירפורי
הלב מתחזקים האם יצא מזה בחיים? המטוס לבסוף נעצר כשהוא בריא ושלם .הפעם ידע מי היה לעזר.
התברר שבשדה זה, לא היה מגדל פיקוח ,פרט שלא הובא לידיעתו. ומאחר שמשני צידי המסלול הצר היו
שדות תירס,כך שמלמעלה לא היתה אפשרות לראות , הקנים הגבוהים טישטשו את המסלול ,ומה
שראה היה רק שדה תירס .
זה היה המיפגש הראשון שלו עם אלהים.
אני יודעת שסיפורים אינם משכנעים רק החוויה האישית.לא כדאי לחכות לצרה שכזאת או אחרת .הוא
עונה אם מבקשים באמת. אז כדאי להקדים תרופה למכה.
אהבתיאהבתי