הרשו לי להתחיל את הבקר עם חלום שהיה לי:
היינו צריכים להגיע לארוע, מרק [החצי השני] ואני, ונכנסנו לאחת החנויות שיש בה היצע גדול של בגדים, כדי לבחור משהו נאה.
מכל השפע שום דבר לא התאים: יותר מדי רחב, צר מדי, צבע בוהק, צבע מת. מדדנו עד שהתעייפנו, בסוף ויתרנו. אמרנו שכנראה אלוהים רוצה, הוא בעצמו, לתת לנו בגדים חדשים.
קמתי בתחושה שאף תיאוריה או דרך לא יוכלו להתאים לי, רק אלוהים.
לאלוהים יש חוש הומור, וציפיתי שבקריאת התנ"ך של הבקר, הוא ידריך אותי לכיוון משעשע, וכך היה:
" ויען ויאמר אל העומדים לפניו:
הסירו הבגדים הצואים מעליו,
ןיאמר אליו: ראה העברתי מעליך עוונך, והלבש אותך מחלצות" [זכריה פרק ג':ד']
אלוהים, כאבא דואג לנו, לילדיו, אומר לנו בפרוש ששום ספונג'ה ואף אקונומיקה לא יטהרו את מצפוננו החוטא. לעומת זאת הוא מציע לעשות זאת למעננו, בשלוף, בחינם.
למה לנו להתחפש בבגדים יקרים, אמנותיים, צנועים, אפנתיים, אתניים? האם באמת בעמקי הלב אנחנו שלמים עם זהות מושאלת, כשאלוהים מציע לנו טבע חדש ואוטנטי?
בואו נלך כולנו, כל המחפשים את האמת בחיים, ונפנה לאלוהים, עכשיו בבקשה:
אבא, התגלה לליבנו, דבר לאזנינו, פקח עינינו, שנראה אותך, כמשה.
אלוהים ואני 
לואיזה בקר טוב
כשקראתי על שפע הבגדים שלא התאימו חשתי עייפות רבה, כנראה מזכרון המאמצים לקבל מענה וחיים מכל דבר ללא הועיל, אולי לזמן קצר.
שאלתי את אלוהים מהם הבגדים החדשים?
והרי התשובה ביחזקאל יג'א'
"ויהי דבר יהוה אלי לאמר" המחלצות הם הוא בעצמו, דברי אלוהים חיים.
בפסוקים הבאים הוא מנבא על הנביאים המנבאים מליבם, "…ההולכים אחר רוחם ולבילתי ראו."
ובהמשך הוא מרחיב "חזו שוא וקסם כזב האומרים נאם יהוה ויהוה לא שלחם ויחלו לקים דבר.
הלוא מחזה שוא חזיתם ומקסם כזב אמרתם ואומרים נאם יהוה ואני לא דיברתי."
רק אלוהים יכול להוריד את הבגדים הצואים להלביש בגדים חדשים ולתת לנו לזהות שאכן הבגד הוא שלו.
האם אנחנו מוכנים לתת לו לעשות זאת בשבילינו?
האם אנחנו מאמינים שיעשה זאת בנו?
אני מצטרפת לתפילתך בכל ליבי: "אבא, התגלה לליבינו, דבר לאזנינו,פקח עינינו,שנראה אותך כמשה." אמן!
להגיב
אהבתיאהבתי