דווקא בשבת אני עולה במעלית!

בגלל שיום שבת הוא סימבולי למנוחת גן עדן עם אלוהים, אני עושה הכל כדי לא להתעייף:

בכלל לא עולה בדעתי לעלות 8 קומות ברגל, את זה אני משאירה לשבוע.

גם את הקפה אני מכינה טרי – טרי, עם ניחוח גן עדן, בפרקולטור, בלי שום מאמץ.

ואני מוציאה את האוטו לטיול, דווקא בשבת, כדי להתפעם מגבה הגלים ומעצמת הים של אלוהים,

כי יום אחד אראה אותו פנים אל פנים.

אני עושה עוד כהנה וכהנה, ואני מציעה לחברי המתייסרים בשבת לקרא מחדש בתנ"ך, מה באמת אלוהים רוצה.

אלוהים, מה אתה באמת רוצה לומר היום?

"בערי ההר,

בערי השפלה,

בערי הנגב,

בארץ בנימין

בסביבי ירושלים,

ובערי יהודה,

עוד תעברנה הצאן [ילדי אלוהים]

על ידי מונה [בידי אלוהים שסופר אותנו]

אמר ה'."

תדמיינו את כל תושבי ארץ ישראל עוברים, אחד אחד, תחת ידיו המלטפות של אלוהים, ומקבלים כרטיס כניסה הביתה, כדי לחגוג את השבת הנצחית עימו ועם מלאכיו.

אני כותבת מילים אלה, והשמש פוצחת באור בוהק, באמצע הסערה האפורה, כאילו אלוהים רוצה להראות לנו כמה אור וחמימות יש אצלו.

אני זוכרת יום אחד, כשילדי היו קטנים, בגן, היה יום טיול והגננת ספרה את הילדים, תוך שנגעה לכל אחד בראש, כשהגיעה לקראת סוף השורה, היא כבר ספרה בלב, ואחד הילדים שאל אותה: "למה לי את לא נוגעת בראש"? הגננת היתה חכמה, והלכה ופרעה לו את השער.

איזה כיף זה שאלוהים, לוקח את הזמן, להניח ידו על ראשנו, ולהתייחס אלינו – ילדיו.

בואו נרגיש היום את לטיפת אלוהים, ואהבתו, ככה בקטנה, לזכר  יום השבת הנצחי, בגן עדן, שם אהבת אלוהים תעטוף בלי קמצנות, והחם  היוצא ממנו לכל עבר יאיר יותר מקרני השמש,  והנעימות – בשפע, כמעיין הגואה.

אלוהים, פונה אלינו, ומדבר היום, וקורא לנו, אז בואו נעשה מאמץ, דווקא בשבת, להענות לו.

שבת נעימה עם אלוהים!