כל ישראל חברים, אם נרצה או לא: כולם מתערבים בשיחות של כולם במוניות שרות, בקופה בסופר. כל אחד מרגיש שרק מוצא פיו הוא מרגליות, וצריך ללמד את כוווולם.
כך קרה שמשפט קטן הפך לוויכוח: התור בקופה מזדחל, והחוסר סבלנות מפציע, אך פילוסוף אחד מכריז שאין ברירה "אתה צריך לעבוד על עצמך ולהרגיע"….
על מה שהלך שם אספר בפעם אחרת. אך אלוהים תמיד הסביר לי, בסבלנות מרובה, שלעבוד על עצמך זה עבודה בעיניים:
האם באמת נראה לנו שנכבוש ונמגר את הפחדים שבליבנו, סתם במאמץ ובשכנוע עצמי?
אצלי זה עדיין לא הצליח, כי מה שיוצא החוצה מהדלת חוזר לי כמו גנב מהחלון.
לעומת זאת עזרת אלוהים בצ'יק משנה הכל, כי הוא מבטיח להתערב.
"ביום ההוא יאמר לירושלים:
אל תיראי!
אל ירפו ידייך!
ה' אלוהים בקירבך – גיבור יושיע!" [צפניה ג':טז']
וגם בישעיהו מג': א'-ג':
" כה אמר ה' – בוראך:
אל תירא כי גאלתיך, קראתי בשמך כי לי אתה.
אם תעבור במים, איתך אני,
נהרות – לא ישטפוך,
כי תלך באש – לא תיכווה,
כי אני ה' אלוהיך, קדוש ישראל – מושיעך"
אבא יקר, תודה שאיכפת לך מאיתנו, שאתה מוציאנו מכל צרה, שבמקום פחד וחשש אתה ממלאנו ביטחון ואמונה בכוחך, בעצמתך.
תודה שאתה נותן לנו להישען עליך, כי אתה נלחם למענינו.
אלוהים ואני 