אם במשפחה עסקינן, אז יש לי גם גיסה חרדית, אולטרא דה שופרא.
כשאני רואה אותה ממיינת כל גרגיר של אורז, אני לא יכולה להימנע מלשאול, אם באמת נראה לה שאלוהים יסתכל לה במעיים, לבדוק שלא מטיילת שם תולעת מיותרת.
אבל אין עם מי לדבר, הרבי אמר, אז הרבי צודק.
שאלתי את אלוהים, איך יש לו סבלנות לאינטרפרטציות שאנשים המציאו, ועוד בשמו?
ואלוהים, בהרבה חוש הומור, מסתלבט עליהם:
"הט אוזניך, ושמע דברי חכמים [מהתנ"ך, לא מהמצאות הלכתיות]
וליבך – תשית [שים לב] לדעתי [לאלוהים, לא לרבנים]
כי נעים [יהיה לך] אם תשמרם [את דברי אלוהים] בבטנך [ולא מדובר בתולעים]
יכונו יחדיו [מוכן ומזומן] על שפתיך [בפה מלא]. משלי כב': יז'_יח'
גיסתי הנחמדת, דבר אלוהים זמין, און ליין, עכשיו, בתנ"ך. רק צריך לדפדף שם. ולא כפי שאמר הרבי שאסור לקרוא בתנ"ך.
אני מצטערת לנפץ לך את האשליה, אך, התושב"ע לא מאלוהים…
מאמי, הדיאטה שלך לא באמת מטהרת: רק תציצי בליבך לראות את כל הג'יפה: השנאה, הקינאה, החמדנות, הכעס, הפסילים… אני יודעת שאת בן אדם נחמד, אך את חוטאת בדיוק כמו כולנו, החילונים.
בואו נלך היום לאלוהים, לקבל את האוכל הנחוץ, ואת הממתקים, בשפע, רק צריך להעז.
אלוהים ואני 