במקרה שמעתי ברדיו את השיר של קונילמל:
"אומרים שאני אינני אני אז מי אני בכלל"?
לאלוהים יש חוש הומור מדהים, את זה כבר הזכרתי.
גם כשאני מנדנדת לו הוא לא מתעייף ממני, אלא מעביר לי מידע בצורה מקורית:
אז שאלתי שוב, איך אפשר לענות לשאלה כזאת? מי אני באמת? איך הוא רואה אותנו, דרך המבט שלו, האמיתי?
הוא ענה לי במטפורה, שזה כמו אימפימנטו בציור:
האומן רוצה לצייר תמונה מושלמת ולכן מתקן אותה ע"י ציור על גבי ציור. המתבונן לא רואה שיש שכבות שונות, הוא רואה רק את החיצונית.
כל אחד מאיתנו בוחר את השכבות שלו:
שטריימל מפולין של המאה ה16,
חליפה של איש עסקים מצליח בחיים,
בגדי בטיק רוחניקים מהודו,
בגד מעצב זר המתאים לאשליות של הוליווד,
לפעמים אנחנו מצליחים לעטות על עצמנו טלאים מעורבבים, בשם היצירתיות, שכבר לא רואים מי הוא מי.
אלוהים האמן האמיתי, הסיר ממני את כל השכבות שניסיתי לתקן במשך השנים, והראה לי את המקור שהוא ברא:
"ונשחת הכלי אשר הוא עשה בחומר ביד היוצר,
ושב, ויעשהו כלי אחר, כאשר ישר בעיני היוצר לעשות" [ירמיהו יח':ד']
אלוהים, עזור לנו לא לפחד, ולהשיל את הבגד הלא מתאים כדי לראות את זהותנו המקורית דרך עיניך!
תודה אלוהים על שבראת לנו טבע חדש!
אלוהים ואני 