אלוהים תמיד מלמד אותי דרך חוויה: הוא אף פעם לא מרביץ בי דוגמות יבשות!
כך קרה שהקטנה שלי [בת 19!] חזרה מהצבא והשאירה את כל הבגדים מפוזרים בחדר. כמובן שהבנתי שהיא עייפה, ומתפרקת מהמסגרת. אך כל השבוע זה נהיה יותר גרוע: הארון זוועה אחת גדולה.
נכון שההגיון אומר לי שזאת הסוגיה שלה ואין לי מה להתערב בכלל, אך מנסיון אלוהים לא חושב כמו הפסיכולוגים. הרגשתי שהוא רוצה להראות לנו משהו:
קראתי בזכריה ג':ד':
"ויען ויאמר אל העומדים לפניו לאמר:
הסירו הבגדים הצואים מעליו,
ויאמר אליו: ראה העברתי מעליך עוונך,
והלבש אותך מחלצות".
אלוהים, האבא המושלם, באהבתו הגדולה, מנקה אותנו מרגשי האשם, מהדאגות ומהחרדות, מתחושת האני לא שווה גרוש, מכל המעטה החיצוני הצואה, ומלביש אותנו בבגדי חג בחסד ובחינם!
הלכתי וסידרתי לה את הארון בכיף, וכשתחזור מהטיול תהיה לה הפתעה מאלוהים.
אלוהים ואני 