את אהבת אלוהים אי אפשר לתאר עד הסוף, מפני שאין מספיק מילים שיכולות למסגר אותה: החכמה עם אהבה זו היא לחוות אותה באופן אישי: אבל אני יכולה להשוות אותה לאור הגדול ביותר, לצבעים הבוהקים ביותר, לטעמים המופלאים ביותר שקיימים, לתחושות הכי נעימות וגם אז התיאור לא יהיה ממצה!
מאז ומתמיד אלוהים תמיד הזכיר לי שהאהבה שלו יותר חשובה מכל דבר אחר: מכל הידע שיש לי על אלוהים, מהמודעות לתכניותיו, מהציות היומיומי למצוותיו, מהנבואות, מלשרת אותו וכו'.
אם אני לא מתמלאת מאהבת אלוהים, יום יום, כמו מהמן במדבר, אין לי חמצן לנשימה ואין לי חיים. אני כלי ריק וחלול.
אהבת אלוהים מתבטאת כלפיי בכל הניואנסים המיוחדים שיש לו, בתור אבא דואג ומושלם: גם אם המציאות שבה אני חיה היא לא נעימה, או שהעולם סביבי לא עומד בציפיותי, אלוהים תמיד מושיט לי יד!
לכן כששואלים אותי מה יש לי לספר על אלוהים אני עונה: חווית האהבה!
אהבת אלוהים שינתה את ליבי מלב אבן ללב בשר כדי לראות את עולמו, היא נתנה לי רוח חיים בדרך המוות והריק שבה התהלכתי, היא נתנה לי תיקווה ורחמים אבהיים במציאות חיוורת וביחוד היא נותנת לי כל הזמן את האפשרות להחזיר אהבה לאלוהים! היא מאפשרת לי להיות איכפתית כלפיו, כלפי רצונותיו ותכניותיו.
אהבת אלוהים דוחפת אותי כל הזמן להיות עסוקה באלוהים עצמו ובעולמו, במקום להסתובב סביב הזנב של עצמי ולכן אני רוצה, כל הזמן, לשתף את כולם באוצר גדול זה!
איך אומר ישעיהו בפרק נד' פסוק י':
"כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ, וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶינָה–וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא-יָמוּשׁ, וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט, אָמַר מְרַחֲמֵךְ, יְהוָה".
בואו נתאר לעצמינו שהעולם זז ממקומו ובכל זאת אהבת אלוהים לא תפסיק לרחם!
אלוהים ואני 