אחד מהפיתויים הכי חזקים אליהם אנחנו נופלים בפח הם דברים שנשמעים אמיתיים אך מתבוססים במסגרת פח …זבל. בעידן המודרני כל הידע זמין ובשנייה אנחנו יכולים לטבול באין סוף עולמות ואף להחשיב אותם כאמת אבסולוטית נכונה אך במסגרת מעוותת ומלוכלכת.
אם ניקח את המהות של אלוהים שזאת האהבה, אנחנו יכולים להדביק לה כל מאפיין שעובר לנו בראש, ונאמין שאנחנו אוהבים ונאורים, ופתוחים ומכילים, אך רק הרוח של אלוהים תזהה מה נכון ומה שקר.
למשל, להתלהב מהאהבה והקבלה הכלל עולמית של כולנו כלפי כולם זה מאד אצילי, אך אי אפשר לאהוב את הרוע הפלשתינאי ולרחם על ישות שמדקלמת ג'יהאד ולתת להם לחמוד את ארצנו. זאת לא אהבת אלוהים אלא שנאה עצמית.
או למשל, לראות את אחינו ואחיותינו מתבוססים במסגרת דת וקבלה ורבנים בשם אלוהי ישראל, ולא לנער אותם מהחלום הרע בו הם חיים זאת לא תהיה אהבה אלא סובלנות פושעת, כמו לתת לילד היקר שלנו לחיות בסמים ולומר לו שזה בסדר כי איש באמונתו יחיה, כי העיקר הכוונה.
וכן אנחנו טובלים במנטרות בשם אהבת אלוהים שהמטרה בחיים זה להיות מאושר ולעשות מה שטוב לנו, ולהגיע לאני העצמי המשופץ והחיובי והמצליח העולה בדרגות במודעות הגלובלית בלי לשפוט: אהבת אלוהים זועקת שזה לחיות באשליות ולהתעלם מהחטא הבסיסי שמחזיק אותנו במוות.
אהבת אלוהים זה לא לאסוף כל מיני אבנים יקרות בפח זבל, כי הכל מזדהם: אהבת אלוהים היא להסכים לצאת מכלא הפח, ולהשליך את כל האוצרות המזוהמים ולקבל את האוצר הכי נפלא בעולם שזה הקשר האישי עם אלוהים עצמו.
למי יש את האומץ היום להסתכל על כל אוסף האמנות והאוצרות היקרים שאגר במשך השנים בסבלנות רבה בבית הכלא של ליבו, וגם להסכים לזנוח אותם כדי להרוויח את היקר מכל: אהבת אלוהים?
אלוהים ואני 
פרסם את זה מחדש ב-Free wordsוהגיב:
לא אהבה חלקית. אלא על כל הקופה.
אהבתיאהבתי