כבר מזמן כתבתי שאני לא פילוסופית או דוקטורנטית, לכן אין לי מה להרצות על "אהבה", האמת מי כן יכול באמת?
אהבה למדתי מאלוהים. ולא דרך לימודי דת וקבלה או מנטרות תאורטיות אלא דרך חוויה. תמיד אצל אלוהים הכל נרכש מחוויה.
רק אלוהים יכול להרגיש ולתת אהבה מושלמת, אצלנו בני האדם אהבה תהיה לרוב פועל יוצא של האגואיזם האלטרואיסטי או הקמצני, תלוי במצב הרוח שבו אנחנו נמצאים. מה שמתקרב הכי הרבה לאהבת אלוהים אבל במושגים של מליונית התחושה היא אהבה שיש להורה לילד, ממש בקמצוץ.
כשאלוהים התגלה אלי הוא הראה לי כמה הוא אוהב אותי. אפילו לא יכולתי להחזיר לו. הייתה לי רק תחושה של דמות כורכת זרועות סביבי ומצילה אותי מאיזה שהיא סכנה. אחר כך ביקשתי סליחה מאלוהים שאני לא יכולה לאהוב אותו כמו שהוא אוהב אותי, וברחמיו הוא כן נתן לי במתנה לחוש אהבה כלפיו, ובכיתי מהתרגשות, ובחרתי בו לחיים.
במשך הזמן אהבת אלוהים התבטאה בצורות שונות: הוא נתן לי חלומות על עולמו, הוא ליטף את פצעיי כשכאב לי,הוא רץ איתי בשביל כשמיהרתי לשגרת היום יום, הוא התבדח איתי בנסיבות מביכות והתלווה אלי בשאלות קיומיות. הוא נתן לי מילים כדי לתאר את חוויותיי עימו, הוא הרשה לי להעיד עליו מול ילדיו, הוא עשה לי את הכבוד לשתף אותי בתכניותיו לעם ישראל, לעולם.
היו פעמים שלא הרגשתי את אהבת אלוהים, רק את הדחיסות המרעילה של בשר האגו המפריע לראות את מלך העולם, אך ידעתי שאלוהים לא עוזב לשנייה. פשוט ידעתי!
אלוהים חי, כל כך חי: הנה מה שהוא נתן לי לקרוא הבוקר בתנ"ך:
וְאָהַבְתָּ, אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ, וּבְכָל-מְאֹדֶךָ. [דברים פרק ו':ה']
זאת המצווה הכי חשובה בעולם, אך רק הנס של אלוהים מאפשר לי לקיימה.
והנה עוד מצווה חשובה בעולם:
וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ [ויקרא יט':יח']….אתם מסוגלים?
אלוהים ואני 