אכול ושתה כי מחר נמות

אחי ואחיותיי אין לי שום אינטרס לכתוב כדי לצבור לייקים ומחמאות. המטרה היחידה שלי היא שכל אחד יכיר את אלוהים כי זה שווה וכדאי ואף נחוץ.

אלוהים חי במציאות היומיומית והקשר עימו דינמי, מהנה, מלא הומור ומשמעות.

הבוקר קראתי בישעיהו כב':יג'

אָכוֹל וְשָׁתוֹ, כִּי מָחָר נָמוּת.

זאת אחת מהמנטרות שאנחנו שומעים בעם ישראל, והיא מתרגמת ניהיליזם  של חשש מפני המוות וחוסר ודאות להמשך החיים אחריו. אלוהים לא נגד אכילה ושתייה, הנאה ובילוי, אך אם זה נעשה מחרדה קיומית ובריחה ממשמעות החיים הוא חייב, בתור אבא אוהב  להתריע: אנחנו לא חיים רק פעם אחת להפך יש חיים מלאי אור אחרי המוות אך חייבים להתכונן אליהם. אנחנו לא מזינים את הגוף הבשרי במשך שמונים או תשעים שנה במרוץ אחר ניצול מירבי של כל פירור בעולם הזה כדי להיעלם אחר כך לאין סוף מטפורי, אלא יש לכל אחד מאיתנו אחריות לבחירה היומיומית באמת של אלוהים או בבריחה ממנה.

אנחנו אמורים לאכול ולשתות ולשבוע  מהאוכל של אלוהים היום וכך כשהגוף ימות מחר נוכל לחזור הביתה לגן עדן ולחיות איתו לנצח. זאת לא אגדה לילדים ולרפי שכל, יש פה סכנת מוות נצחי לנשמה.

לחיות עם אלוהים לא אומר להיות דתי חרדי או מסורתי כי אלה הלכות אנושיות של רבנים והם יצטרכו להסביר לאלוהים יום אחד באיזה רשות הם המציאו זאת…לחיות עם אלוהים זה גם לא משפט רוחני פילוסופי אלא מציאות שחווים והוויה בזהות אותנטית, כי הרי לא באנו לעולם הזה לאכול ולשתות שמונים שנה ולרדוף אחרי התמלאות רגעית ואחר כך להיעלם.

אחיי ואחיותיי, אם אתם שומעים זאת היום אל נפנה גב לקולו של אלוהים אלא נבקש ממנו להעיר ולהאיר את נשמתנו. זה כדאי!