אם שמתם לב, אין לנו בתור בני אדם סקרנות טבעית להכיר את אלוהים ואת עולמו, וזאת מפני הטבע הבשרי שנוצר לנו על ידי החטא של אדם וחווה, ומאז איבדנו את הקשר עם אלוהים, שאמור להיות טבעי כמו בן ילד לאבא, לזה מתכוון הפסוק בבראשית ח':כא':
כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו;
אנחנו נולדים עם טבע בר מוות [עובדה שהגוף מת ונקבר] וכדי להיוושע ולברוח ממנו אנחנו צריכים גאולה אישית מאלוהים, במתנה. ואלוהים מחכה לנו בזרועות פתוחות……
במשך החיים, ניתנות לנו הזדמנויות כדי ליצור סקרנות מסוימת לגבי משמעות החיים והאמת ומי הוא אלוהים, וזאת כי אלוהים אוהב אותנו ורוצה למלא את ריקנות הלב.
לכן כשיש לנו קושי מסוים, קטן או גדול, אל לנו לברוח ממנו או לנסות למסך אותו או למלא אותו בפילוסופיה או רוחניקיות ובטח שלא – דת, אלא זה הסימן לקרוא לאלוהים לעזרה: פה נולדת הסקרנות שמתבטאת בשאלות "למה זה קורה לי"? "למה אלוהים מביא לי את זה"? " מה אני אמור להבין"?
אִם-בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ
אַל-תַּקְשׁוּ לְבַבְכֶם, כִּמְרִיבָה [תהילים צה':ז']
היום אם אנחנו שומעים את קולו של אלוהים, אל לנו להקשות את ליבנו כמו שעשינו במדבר, זאת הזדמנות לפתוח את דלת ליבנו כדי להזין את הסקרנות והצורך באמת. זאת הזדמנות פז למצוא אוצר!
אלוהים ואני 