מצאנו עצמינו באלתור יצירתי כדי להעביר כמה שיותר מהר את החופשה הכפויה: אז נכון שזה נחמד לאפות עוגות שבחיים לא טעמנו, וזה הזמן להיכנס לכושר ולהתאמן בסלון, אך גם אלוהים נותן לנו רעיון : זה הזמן לתקשר עימו ולהכיר אותו.
בגלל הדת והמסורת אלוהים נתפס כעולם של עשה-אל תעשה ותקנות שהמציאו רבנים על דעת עצמם, הכולאים את הנפש וחונקים אותה: בואו נצא מזה ונלך לאלוהים ישירות ונדבר אליו ונקשיב לו בפשטות של ילד קטן אבוד הפונה לאבא.
אלוהים לא צריך שנדקלם מנטרות חיוביות וניכנס לתורות רוחניקיות כדי להירגע: נראה לכם שיוגה תשתיק את האשמה הבסיסית שאנחנו מרגישים? או שהמדיטציה תבטל את הריקנות הקיומית? למה לא לחוות עד כמה אהבת אלוהים וחסדו ממלאים את הלב באהבה ובשמחה.
זה גם הזמן להוציא את התנ"ך מהבוידם ולבקש מאלוהים לגלות לנו את עולמו המופלא ואת תכניותיו. זה לא הזוי לדבר עם אלוהים, להיפך, זאת הפעולה הכי טבעית שאמורה להיות, כדי להיות באמת ובדרך הנכונה, הרי לא סתם נולדנו ובאנו לעולם הזה.
אז בנימה זאת, תראו מה אלוהים מציע לנו הבוקר:
הַדֶּלֶת, תִּסּוֹב עַל-צִירָהּ; וְעָצֵל, עַל-מִטָּתוֹ.[משלי כו]
אל לנו להתעצל ולברוח מהציפייה של אבינו שבשמיים המחכה לנו. האם נעז להיות אמיתיים ונסתכל פנימה, בלב, במה שמפריע לנו לרצות לפגוש את אלוהים. בואו נזרוק היום את כל התירוצים ונחליט שנותנים צ'אנס לאלוהים להישמע, לאהוב, לעטוף.
אלוהים ואני 