אני לא מהאוכלים ארוחת בוקר, ועוד בשש בבוקר, איום ונורא!
אך, הקפה הראשון, זה חובה בשבילי. אני כל כך אוהבת קפה, שאני מאמינה שבגן עדן יש עץ פרי מיוחד לקפה, בכל הטעמים, ואפשר יהיה לשתות עד בלי די, בלי לחשוש מהרעלת קפאין.
אז הבוקר אני שולחת לכולם הזמנה לקפה ועוגה. למה? כי טעמתי אחת כל כך אוריגינלית, שבא לי לשתף!
נא להגיע לבית הקפה של אלוהים, ה"תנ"ך", ושם להתחיל לחפש: מה כדאי לנו לטעום הפעם? משהו מהתהילים? או אולי ממשלי? או אולי מהנביאים?
אני אוהבת למשל את העוגות שבפרק לה' בישעיהו הנביא:
זוכרים איך שרים את השיר: "ישושום מדבר וציה, ותגל ערבה, ותפרח כחבצלת"?, זה פסוק א'. כשאבותינו החלוצים דיברו בהתלהבות על הפרחת השממה, בארץ ישראל, אף אחד לא האמין להם. וראו לאן הגענו. אנחנו משתווים לכל מדינה בת עבר היסטורי עשיר, והתקדמנו תוך זמן קצר מאד, יחסית.
אלוהים הבטיח להחזירנו לארצנו, אחרי אלפי שנות גלות: זה נעשה! החלוצים האמינו, אנחנו – רואים זאת במו עינינו.
והנה עוד עוגייה מעניינת, בפסוק ה': "אז תיפקחנה עיני עיוורים, ואוזני חירשים תיפתחנה, אז ידלג כאייל – פיסח, ותרונן לשון אילם".
אלוהים מבטיח לנו שכולנו נכיר אותו, נראה אותו, נשמע אותו, נדלג ונרנן לכבודו. אני מאמינה בזה, שאלוהים ישקם אותנו גם בלבנו: עכשיו זה נראה בגדר חלום, אבל אנחנו עוד נראה זאת, וזאת תהיה מציאות יומיומית.
יש גם את העוגה הבאה: [לא לפחד, אפשר להתפטם בכיף, ולא יקרה לנו כלום], פסוק ח': "והיה שם מסלול, ודרך: דרך הקודש יקרא לה: לא יעבור בה טמא, והוא למו [ זאת אומרת שהדרך תהיה בשביל כולנו]. הולך דרך ואוילים לא יטעו."
איזה טעם גן עדן זה: כולנו נלך בדרך הנכונה, כולנו נדע איפה האמת, כולנו נהנה מחכמת אלוהים. לא נצטרך לחפש ולתהות, כמו שאנחנו עושים היום, האם אלוהים נמצא אצל הדתיים, או אצל החילונים, האם האמת נמצאת במפלגת השמאל, או בימין. כבר לא תהינה לנו שאלות, מה נכון ומה לא. זאת תהיה מציאות, שנחיה בה בכל רגע.
אני ממליצה לא להיתקע על טעם אחד רק, אפשר להיפתח להתנסויות חדשות, ואני מבטיחה חוויה – פיצוץ: אפשר לאכול, בלי סוף [ולא להשמין], ובכל רגע [אין חשש למנת יתר], ולהזמין חברים [יש מספיק לכווווולם], ולעשות מסיבה [וזה לא ימאס לנו].
אם בא לכם להזמין אותי, אני באה, בשמחה. ותביאו גם חברים.
בקיצור, בואו נלך לאכול.
ניפגש!
אלוהים ואני 