השנה, כמו בכל שנה, אני חייבת לכתוב ולהוקיע עוד פעם על איחולי "שנה טובה" שזאת הטעיה חצופה של רבנים, והמצאות של תושב"ע וגמרא שאלוהים בטח ובטח לא נתן ולא ביקש, כי הרי בתנ"ך, לפי אלוהים, תחילת השנה חלה בפסח ועכשיו אנחנו ב"יום התרועה".
לצערי אני רואה שעם ישראל לא באמת מעוניין לשמוע את דבר אלוהים, בואו נהיה כנים עכשיו, אף אחד לא מוכן לוותר על הזהות הקלוקלת שלו מהגלות וגם לא על המסורת הגלותית של כל עדה עם עצמות דג וגפילטע, ובטח לא מוותרים על המצאת התפוח בדבש וחגיגה במשפחה. זאת לא מטרת יום תרועה כפי שאלוהים מבקש בתנ"ך.
אבל לאלוהים יש סבלנות לילדים שלו והוא מודיע:
"קרוב יום אלוהים, קרוב ומהר מאד
אלוהים משמיע את קולו
הגיבור צועק במרירות
כי היום ההוא יום כעס אלוהים
יום צרה ומצוקה
יום הרס וחושך
יום שופר ותרועה
על הערים הבצורות ועל החומות הגבוהות" [צפניה א': יד'-טז']
ביום התרועה המגיע, אלוהים מודיע שהוא מתכוון לשחרר את עם ישראל מחבלי הגלות האפלה שעדיין משפיעה עלינו ולהציל אותנו מידי מנהיגים רוחניקים, דתיים, קבליים, שמונעים מאיתנו להכירו בצורה אישית. הם, נביאי השקר, מונעים מאיתנו להיות כוהנים לאלוהים ואור לגויים כי זה התפקיד שקיבלנו מאלוהים. הם, שגנבו את המונח "חרדים" מהתנ"ך [כן, כן, לכו לקרוא בישעיהו סו' זה כתוב] לא חרדים לאלוהים כפי שאלוהים מבקש אלא חרדים לשלטונם ולשקריהם.
הקורונה פה כבר שנה ותוקעת בשופר כדי שנתעורר ונבוא לאלוהים האבא שכואב עלינו ילדיו, כי הוא רוצה לדאוג לנו ולאהוב אותנו ולקדש אותנו ולהכניס אותנו לגאולה, כי זה הזמן.
היו עוד סימני אזהרה מאלוהים כגון האסון במירון [כי אלוהים לא ביקש לסגוד למתים, אתם רואים את התועבה?] וקריסת הבמה בירושלים, אבל עם ישראל מאחל לעצמו רק לחזור לשגרה ולמוכר גם אם זה אומר להמשיך לחיות בבוץ [זוכרים את כלא מצריים?]
אלוהים, אני היום, בפתח יום תרועה, לוקחת אזהרה זאת ברצינות ומתפללת עם אחי ואחיותי: פתח לנו את האוזניים לשמוע את קריאתך לגאולה שאתה מציע בחינם ולאהבתך השופעת. הוצא אותנו מכלא הדת והרבנות, גם אם זה אומר לחטוף עוד מכה כי אין ברירה….
אלוהים ואני 