מגפת הקורונה חושפת את הכלא בו אנחנו תקועים. העצירה של השגרה מעלה את מה שאנו מנסים למסך ולהעלים. נכון שאפשר להיכנס לזום ולשכוח קצת מהריקנות, או להמשיך להסתובב ברחובות החרדים כאילו לנו לא יקרה כלום, אך זאת הזדמנות פז לבדוק מה הסטטוס בחיינו.
כולנו נאחזים בערכים או במנטרות שסיגלנו לעצמינו או שדחפו לנו, ובנינו זהות עקלקלה כדי ליפות ולשפץ את קירות הכלא, [זוכרים שדיברנו על הדת והמסורת והחשיבה החיובית ולהיות בן אדם יותר טוב והמשפחה והקריירה והטיולים…..] אך זה עדיין כלא!
הדלת היחידה דרכה אפשר לצאת היא אלוהים. ואלוהים מלך העולם, האבא האוהב מתדפק על דלת ליבנו ומבקש שניתן לו לאהוב אותנו, ילדיו היקרים, שנסכים לקבל ממנו את הזהות האמיתית, שהוא ברא לנו.
ביבי אמר שהשנה אנחנו חוגגים סדר בסגר, אלוהים אומר לנו שהוא רוצה לחגוג עימנו את יציאת מצרים מהעבדות הקשה לחופש ולהוציא מהסגר את הנשמה.
מי שמרגיש רעב לדעת מהן האמת והמשמעות לחיים, מי שמעוניין להשתתף בגאולה של אלוהים ובחלוציות הרוח מוזמן לפנות לאלוהים ישירות ולהכיר אותו. מי שחושש עדיין יכול לבקש עזרה ממלך העולם. מי שלא מעוניין חבל כי הוא מפסיד את האוצר של החיים.
הרשו לי לחדד שוב: הגאולה לא נמצאת בדת [שאלוהים לא נתן, זאת המצאה של רבנים], לא במסורת ולא בתושב"ע [אלה שאריות של גלות], המסגרת הלא נכונה הזאת היא העיקרית שתיפגע כשאלוהים יוציא משם את ילדיו האבודים: עדיף לצאת משם כמה שיותר מוקדם עם כמה שפחות נזק.
הנה מה אלוהים מבקש מאיתנו היום:
וְאָהַבְתָּ, אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ, וּבְכָל-מְאֹדֶךָ
האם אנחנו מעוניינים לאהוב את אלוהים?
אלוהים ואני 