הגעגועים לארץ ישראל בניצני הציונות הפיזית דחפו את החלוצים הראשונים למימוש חזון העצמות היבשות שביחזקאל והנה שלב זה הצליח ועבר למרות כל מכשולי האויבים ואנחנו בפתח השלב השני של ביאת הרוח:
היום, הגעגועים לאלוהי ישראל דוחפים את החלוצים הרוחניים להמשיך את תכניתו של אלוהים לשיקום הרוחני שלנו: אמנם יש לנו כבר גוף חזק בתור מדינה עם שרירים מיומנים בהקמת המדינה, אך אנחנו מצפים ומייחלים לרוח אלוהים שתחיה אותנו ותחזיר אותנו לתפקידנו הראשוני בתור כוהנים לאלוהים ואור לגויים.
הציונות הפיזית בנתה ושיקמה באצבעות הידיים ובזיעת אפיים. את החלוציות הרוחנית מקדמת רוחו של אלוהים עצמו: הוא רוצה לתת לנו לב חדש ורוח חדשה ועיניים רוחניות כדי לזהות את החזון, ואוזניים רוחניות כדי לשמוע את קריאתו: אנחנו בפתח מהלך היסטורי שבו אלוהים מושיט יד וקורא לחלוצים רוחניים להצטרף!
חלוץ רוחני, כמו החלוץ הפיזי, מוכן לסלול את הדרך לשאר העם כדי להכיר את אלוהים באופן אישי, התכנית של אלוהים חשובה לו יותר מחייו האישיים ובשבילה הוא מוכן לעזוב הכל כדי לשרת היום בדיוק כמו אז.
כפי שכתב אז נפתלי הרץ אימבר את "תקוותנו" [מבוסס על יחזקאל לז'] החלוצים הרוחניים מתפללים בתקווה לרוח שתבוא:
יחזקאל לז':ט':
ויאמר אלי: הינבא בן אדם וקראת לרוח: רוח אלוהים בואי מארבע רוחות ופחי בהרוגים האלה ויחיו"
השאלה היא: מי רוצה ומוכן להתגייס היום?
אלוהים ואני 