אני רוצה לשתף אחרים באוצר שלי.

התחלתי לכתוב בלוג זה מתוך רצון לשתף אחרים בחוויות היומיומיות שלי עם אלוהים. אני מאמינה שאלוהים חי בתכלס. הוא יושב בשמיים ומנהל עניינים בעולם, אך הוא יושב גם בליבי, ומנהל את חיי, באהבה ובאיכפתיות, כאבא שדואג לילד שלו.

האמונה באלוהים לא מתבטאת אצלי בלהיות דתייה ולעשות מה שהרבנים דורשים. וגם לא בללמוד קבלה, אפילו שמדונה ודמי מור התבלבלו בזהותן ונכנסו לזה חזק. האמונה שלי גם לא דוגלת בתיאוריה הדורשת השתלמויות והתמחויות אצל מורה זה או אחר, כפי שמציע הרב לייטמן לעבור 125 דרגות. אלוהים אף פעם לא דרש דבר כזה. אלה המצאות אנושיות.

האמונה שלי מאד פשוטה:  אני מאמינה שיש לי אבא בשמיים, שברא את העולם, שנתן לי זהות  ומשמעות לחיים. הוא התווה לי דרך לאמת היחידה שלו והבטיח לי לחזור אליו הביתה, אחרי מות גוף הבשר הזה. בשבילי אמונה היא דרך חיים, לא תיאוריה בומבסטית. רוח אלוהים, השכינה שהייתה בבית המקדש, ממלאת, כל יום, את ליבי באהבת אלוהים,בחסד, בשלווה נפשית וברצון להביא אוצר זה, חינם, גם לאחרים.

אני יודעת שאלוהים גידל אותי ושהוא נתן לי במתנה את הידע הנחוץ לי עליו ועל עולמו, בתנ"ך. והכל בפשטות, בלי הרבה אינטרפרטציות דתיות – אינטלקטואליות. בני האדם אוהבים לסבך ולהכביד את הדרך לאלוהים, אבל הכל מאד פשוט וזמין, לכל אחד.

גם אני חיפשתי את אלוהים ואת המשמעות לחיים, בכל חור אפשרי, אך לא מצאתי אותו בשום דרך. רק כשקראתי לו, ישירות, לעזרה וביקשתי ממנו שיכנס ללבי ויקרב אותי אליו, אז השמים נפתחו והרגשתי שהוא חי וקיים ואוהב  ושמח שביקשתי ממנו להיות לי לאבא ולדאוג לי.

כל בלוגר משתף אחרים בידע, בהתנסויות ובעצות שלו. איך אני יכולה לשמור רק לעצמי את האוצר הכי שווה בעולם?

אני אוהבת לקרוא את התנ"ך, כי אני מוצאת כל פעם אוצר חדש ועולמות שנפתחים בפני. אלוהים  מנחה אותי בעצמו, בלי גמרא והלכה, כי הוא מספיק גדול וחזק כדי להסביר את עצמו, בלי שבני אדם, שקוראים לעצמם חכמים, יעזרו לתרגם אותו.

ולכן אני רוצה לצטט את  פסוק יב' במשלי כד':

" כי תאמר: הן לא ידענו זה!

הלא תוכן ליבות – הוא יבין.

ונוצר נפשך – הוא ידע.

והשיב לאדם כפועלו."

אין לנו תירוצים לומר שאנחנו לא מבינים או לא יודעים מה לעשות. הרי אלוהים רואה את כל מה שיש לנו בלב, כדי לעזור לכולנו.

אני קוראת לכולנו לא לזלזל בחסד שאלוהים מציע לנו, היום. לא לדחות את קריאתו של אלוהים לכולנו, בטענה שאין לנו זמן, עניין, יכולת, להיענות בחיוב. זה חבל כל כך לפספס אוצר כל כך משמעותי. בואו נפתח ליבנו אליו ונבקש ממנו עיניים לראותו ואזניים – לשומעו. אין לנו מה להפסיד רק להרוויח!