אלוהים כואב כשלילדים שלו לא איכפת ממנו מכל מיני תירוצים:
יש את אלה שאומרים בפרוש שאלוהים זאת המצאת פלסבו לאנשים חלשים, אופיום להמונים פרימיטיבים ושצריך לאכול ולשתות כי מחר נמות ולא יודעים מה הלאה וגם למי איכפת….
יש גם את אלה שמאמינים באיזה שהוא אלוהים, אך מעדיפים להישאר בהגדרה דתית מסורתית מאשר לרצות בקשר אישי עימו:
אלוהים מתורגם לצווים רבניים שקריים שהוא לא נתן כי הוא לא צריך שיתרגמו אותו למנהגים זרים שנאספו מהגולה, או מסורות שהמציאו "חכמים" כי יותר קל להידבק לזהות שנתנו לנו מאשר לחפש את הזהות האמיתית: זוכרים שנבחרנו להיות כוהנים לאלוהים ואור לגויים?
או יש את אלה שטובעים ברוחניקיות כדי להרגיש נאורים ולברוח מהריקנות הקיומית, או שמתפלספים ממנטרות כדי לתת משמעות ליום יום.
ויש כמובן את אלה שטעמו פעם בחיים, בצורה זאת או אחרת, את עזרתו של אלוהים ואת אהבתו, כי אלוהים מוכיח לנו שוב ושוב שהוא אבא דואג, אך בגלל פיתויי היום יום, העבודה, הילדים, הבריאות, הנהנתנות, שמים אותו בצד ליותר מאוחר, כי בינתיים הם עסוקים בכאילו….
לא סתם מסופר בתנ"ך איך אלוהים הוציא את עם ישראל ממצריים לחופש, איך העם חווה וראה התערבות אלוהית מסיבית במדבר פעם אחר פעם, אך כבר בקושי הראשון זנח את אלוהים ורצה לחזור לכלא הנוח: זה לא שהעם לא האמין באלוהים, אלא שההתמדה בקשר האישי עימו לא הספיקה, כי העם רצה שאלוהים יכנס לחיי הכלא שלו, ולא שהוא יצא לחיי החופש של אלוהים.
כן, חברים, למלך העולם איכפת מאיתנו! הוא רוצה לתת לנו לב חדש ורוח חדשה וסליחה וכפרה וחיי עולם!
אלוהים הוא אבא אוהב, הוא קורא לנו היום לשמוע את קולו ולהסכים לבוא אליו בפשטות ובתמימות. אבל גם אם לא נסכים, לאלוהים יש סבלנות, והוא ידע איך לפתוח את דלת ליבנו החורקת והתקועה. זה יהיה פחות נעים וקצת כואב אך הוא הבטיח לעשות זאת כי זה הזמן לגאולת כל עם ישראל.
אלוהים ואני 