אחת הסיבות שאני כל כך מתלהבת מאלוהים, זה מפני שהוא חי!
בכל תחום "רוחני", אני מוצאת רק תיאוריות יבשות, או דעות של אנשים, לרוב מבולבלים. אם כבר יש איזה אמת בדרך מסוימת, היא עטופה בכל כך הרבה המצאות אנושיות, שקרים, ובלבולים, שלא בא לי להיכנס לשם בכלל.
אצל אלוהים, הכל אמת, הכל נכון, הכל טהור, הכל צודק, וביחוד חי, כל כך חי!
המהות של אלוהים אוהבת ודואגת, מבטיחה ומקיימת.
כשאני קוראת בתנ"ך, עולמו של אלוהים מתגלה בכל הדרו, ואני יכולה לגעת בפיסת גן עדן עלי אדמות. מי צריך את תאילנד או את מצ'ו פיצ'ו?
וכך אני קוראת את ישעיהו פרק סא', בידיעה שאלוהים מבטיח תקומה אישית וארצית.
– אלוהים מבטיח לקרוא לשבויים דרור: אם נסתכל בכנות בחיינו, נראה לכמה דברים אנחנו משועבדים: לעבודה, לכסף, לנוחיות, להנאה, למותגים, לאינטלקטואליות… גם אם יש לנו גץ בלב שמשתוקק לאהבת אלוהים, לאמת, אנחנו משתיקים אותו, ופונים לעזרה לפרוזק, ליוגה, לקבלה, לסמים, לקאוצ'רים, לפסיכולוגים, הרשימה – אין סופית!
החופש של אלוהים, משחרר את הנשמה, ומאפשר לנו לחיות ולעשות דברים, ולהנות – בלי השיעבוד שבדבר.
– אלוהים מבטיח לנחם אבלים: הריחוק ממנו גורם לנו לחיות בעצבות, בחסך, באבל! כמה פעמים אנחנו עוצרים לרגע ושואלים את הלב, למה לא טוב לו? למה אנחנו רצים למלא את החסר בעוד קורס במודעות עצמית, שלא באמת מבהיר דברים. עוד סדנה בחיפוש האני, שמשאירה אותנו עם חור בכיס. והכי הזוי זה להפריש חלה כאילו שזה יציל אותנו. הלא יותר פשוט לגשת לאלוהים ולבקש ממנו שינחם אותנו, כאבא המנחם את הילד שנפל ונפגע, או סתם כי הוא רוצה חיבוק.
הנחמה של אלוהים, ממלאת כל ריק, כל תאווה, כל תשוקה, ומאפשרת לנו לחיות בלי להתייסר.
– אלוהים מבטיח לתת לנו שמחה. לא כמו השמחה הרגעית, שאנחנו מחפשים בסרט, בפאב, בשיחה עם החבר, במסעדה, בקריאת ספר. אלוהים מאפשר לנו לשמוח עימו, כל הזמן.
השמחה של אלוהים ממלאת את ליבנו בתיקווה ובהודיה, ומאפשרת לנו לחיות בצורה עמוקה ומלאה.
– אלוהים מבטיח לנו להיות שוב כהני אלוהים, ולשרתו. לא כמצב הבלתי נסבל, שבו אנחנו חיים כיום: האו"ם, ארה"ב, אירופה, כולם – מתיימרים ללמדנו: איך לעשות שלום עם ישות טרוריסטית, איך לחלק את ארץ ישראל השלמה ולתת "מדינה" לפשתינאים שהם לא עם….
בהבטחה של אלוהים, אנחנו – נקראים שוב להיות בתפקיד כהנים לאלוהים ואור לגויים: אנחנו אמורים להיות בתפקיד שמביא לעמים את אלוהים ואת האמת, כי כך אלוהים החליט, ממזמן: אנחנו קיבלנו את תפקיד הבן הבכור. הגויים הם הבנים השניים. אסור לגויים לקחת לנו את הבכורה, כפי שהם עשו!
יש לנו הזדמנות,היום, לשים בצד את הספקות ואת חוסר האמון שבליבנו, וללכת לאלוהים, בתמימות, כמו ילד אבוד, ולבקש ממנו לעזור לנו, להאמין בו, ולהכיר אותו, כי הוא אבינו.
יש לנו אפשרות, היום, לחוות, תקומה וישועה, וקבלת זהות אמיתית ממלך העולם. מה רע בזה?
וגם למי שעדיין לא מעוניין באלוהי צבאות, הוא עדיין מבטיח לחכות לו.
אבל, למה לשבור בכוח דלת של לב שלא רוצה להיפתח כשאפשר לעשות זאת בקלות היום?
אלוהים ואני 